כָּאן זֶה גַּן עֵדֶן ? לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת
כַּאֲשֶׁר לָמַדְתִּי
לְהִתְבּוֹנֵן בַּחוּץ גַּם בִּפְנִים
בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת גַּם עֲצוּמוֹת
הֵבַנְתִּי
מֵעֵבֶר לְתַעְתּוּעֵי הַמַּחֲשָׁבָה
בְּלֵב פָּתוּחַ וּנְשָׁמָה שְׂמֵחָה
נוֹלַדְנוּ לִחְיוֹת בְּכַדּוּר גַּן פּוֹרֵחַ
לְלֹא גְּבוּלוֹת רַבִּים הַמַּיִם
עָטוּף בְּאֲוִיר לִנְשִׁימָה זָכָה
וַאֲדָמָה עֲשִׁירָה שׁוֹפַעַת בַּתְּזוּנָה
לִהְיוֹת בּוֹ הָעֵדֶן וְהָעֶדְנָה
לִחְיוֹת בַּגּוּף אֶת חַיֵּי הַנְּשָׁמָה
לִטְעֹם מְעַט עֶצֶב אַךְ בְּעִקָּר שִׂמְחָה
לִפְגֹּשׁ שִׂנְאָה לְהַכְנִיעַ אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה
לְהָבִין כִּי כָּאן זֶה יְסוֹד גַּן עֵדֶן
בִּזְכוּתוֹ נִשָּׁאֵר בּוֹ לָנֶצַח
מֵהֲבָנָה עֲמֻקָּה בְּלִבִּי אֲנִי כּוֹתֵב
שַׂר שָׂמֵחַ וּמְשַׂמֵּחַ כֻּלָּם מֻזְמָנִים
לַמְּסִבָּה שֶׁל הַחַיִּים
כָּאן בְּגַן הָעֵדֶן.
